ברומניה נמצא אחד מבתי הקברות הכי השמחים בעולם.
חבוי בכפר זעיר של מחוז מרמורש, סמוך לגבול האוקראיני, בית העלמין העליז (Cimitirul vesel) הוא לא רק אתר קבורה ייחודי מאוד, אלא גם מוזיאון באוויר הפתוח ואטרקציה תיירותית בפני עצמה. עוצב ב1940 על ידי מגלף בעץ המקומי סטן יון פטרס, בית הקברות העליז של Sapanta בולט בצלבים הגבוהים, הצבעוניים שלו העשויים מעץ אלון מגולף ונצבעו בסצנות מחייו של המנוח. יתר על כן, על כל מצבה מופיעה שיר שנון המתאר את חייו של האדם ואת הדרך בה הוא / היא מתה. הכנות וההומור שבניסוח המצבות, הם אמנם עדות ליחסם הטבעי של תושבי המקום למוות כחלק מהחיים, אבל הם בעיקר פרי יוזמתו של יואן סטאן פטרש, נגר וגלף עץ, שחי במקום והתפרנס מעבודות עץ מגולפות, בעיקר שערי כניסה לבתים ותמונות לקישוט הכתלים. ב-1935 החל פטרש לגלף מצבות עץ עבור נפטרים.
את הרעיונות לחמשירים היה אוסף במהלך שלושת ימי סעודת האבל שנערכו לאחר הלוויה. כשהם מסובים סביב שולחנות, לוגמים שיכר שזיפים, צוייקה, היו הנאספים מעלים זיכרונות וחוויות מחיי הנפטר, אל תוך הלילה. ברבות השנים הקדים סטאן פטראש, והיה נוהג להטות אוזן לרכילות שסבבה בכפר על אנשים חיים, רושם את הדברים בפנקסו, וממתין בסבלנות ליום הפטירה.
תמונות הנפטרים מצוירות בסגנון נאיבי, וגם החרוזים המלווים אותן, שסובלים מצליעה קלה ומשיבושי לשון: "תמיד מכרתי לכם בשר משובח/כדי שהתיאבון שלכם יפרח", מתגאה הקצב, ומצבתו הופכת למעין לוח פרסומת לעסק שלו. הציורים שופעים שמחת חיים והחרוזים מתבדחים לעתים, תמיד ברוח טובה, על חשבון הנפטר.אין סודות בכפר קטן, והכול ידעו למשל שדומיטרו הולדיס מת משתיית יתר. בציור הוא נראה מרוקן בקבוק אל גרונו כששלד שחור לופת את רגלו. הכיתוב מספר ש"צוייקה היא צרה צרורה / מוציאה מהדעת ומענה / היא בילבלה לי את הראש / והתפגרתי בגיל ארבעים ושלוש". פרשת חייהם של שני צעירים הוללים מונצחת בחמשיר הבא: "היינו שני אחים / לא סתם אחים אלא חברים טובים / מתנו בגיל צעיר וכאן לנצח מנוחתנו / נהנינו מהחיים, שרנו ופיזזנו / עד שבגיל שמונה עשרה / אל מותנו רקדנו". על קברה של אם שנרצחה בידי בנה נכתב: "גריגה, התוכל למחול לי כעת / אף שדקרת אותי למוות".
רוב האנשים מאמינים כי השפה הרומנית דומה מאוד לאלה שמדוברות ברוסיה או במדינות הסלאביות האחרות, אבל במציאות, רומניתהיא שפת הרומנטיקה והיא קשורה באופן הדוק לאיטלקית, צרפתית, ספרדית, קטלאנית ופורטוגלית.
ברומניה יש שבעה אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו ואלה כוללים: הכנסיות במולדביה; מבצר דאקיה בהרי Orastie, המרכז ההיסטורי של סיגישוארה, מנזר Horezu, הכפרים עם הכנסיות המבוצרות בטרנסילבניה, כנסיות העץ של מראמורש והדלתא של הדנובה.
האוכלוסייה הגדולה ביותר של דובים חומים באירופה חיה ברומניה.
הפסל של דצ 'באל, פסל האבן הגדול באירופה. איפשהו לאורך הדנובה, ליד העיר הקטנה של Orsova, בדרום מערב רומניה, נמצא פסל גבוה רוק 55-מ המתאר דצ'באל, המלך האחרון של דאקיה. ניתן להגיע אל האנדרטה רק באמצעות סירה.
העיר הראשונה שהוארה בחשמל ברחובות ע"י מנורות ביבשת אירופה היא טימישוארה. טימשאורה היא אחד המטרופולינים הרומנים היפים והתוססים ביותר, שהייתה העיר האירופית הראשונה שהוארה בפנסי רחוב חשמל ב1884.
הדלתא המשומרת ביותר באירופה – למרות שהדלתא של הדנובה היא של הנהר השני בגודל באירופה אחרי הדלתא של הים הכספי וולגה (רוסיה / קזחסטן), הדלתא של הדנובה ברומניה היא הטובה ביותר שהשתמרה ביבשת. היא כוללת לא פחות מ 23 מערכות אקולוגיות טבעיות, ומתפארת במגוון מדהים של צמחייה ובעלי חיים ייחודיים.
